3 טכניקות ליצירת מעורבות וקשר עם הקהל


האם אתם מסכימים שתוכן מצויין הוא סגולת הצלחת הפרזנטציה?
אז זהו שלא. זה לא נכון. 
כמובן, התוכן הוא חשוב מאוד אך לא התוכן יבטיח לכם את ההצלחה. 
הקשר שלכם עם הקהל הוא החשוב מכל.

אנשים שבאו לשמוע אתכם צריכים להרגיש שהם חלק חשוב במתרחש במפגש, שהם לא סתם צופים פסיביים מן הצד. רק אז הם יהיו באמת קשובים למסרים שלכם. ורק כאשר המשתתפים קשובים למסרים שלכם, יש לכם יכולת השפעה עליהם. 

איך לא להיות כמו מנגן רחוב שאנשים מתעכבים לידו לשתי שניות וממשיכים הלאה לעסקיהם חסרי עניין? הנה שלוש טכניקות שיעזרו לכם להחזיק את הקהל שלכם מעורב וליצור קשר אישי איתו.

VladStudio
1. שאלה אישית

במקום להגיד להם את המסר בצורה ישרה, אתם יכולים להפוך אותה לשאלה ותשובה. אבל במקום לשאול את עצמכם שאלה רטורית ומיד לתת בעצמכם תשובה, הרבה יותר אפקטיבי להפנות את השאלה לאחד המשתתפים. לתת לו אפשרות לענות ואז לסכם את דבריו עם המוסר השכל שלכם.

הנה דוגמא:
אני מבקשת מהמשתתפים: "הרימו יד מי היה ספורטאי אי פעם" . כמה אנשים מרימים יד.
אני נגשת לאחד מאלה שהרימו יד ושואלת אותו ישירות: "באיזה ענף בספורט עסקת?" נניח הוא עונה "שחייה". אני ממשיכה: "האם בתחרות, לפני הקפיצה למיים, דמיינת בראש שלך איך אתה שוחה את כל המסלול אל המדליה?".
אם הוא אומר "לא", אני אומרת בצחק: "לכן, לא השתתפת באח הגדול VIP  בתור השחיין של מדינה" (או משהו כזה). אנשים צוחקים יחד איתכם.
אם הוא אומר "כן", אני ממשיכה עם השאלה: "מה זה נתן לך?". הבן אדם מתחיל לתאר את חשיבות ביצוע מנטלי של תהליך העבודה לפני הביצוע שלו במציאות.
אחרי כן, אני יכולה בקלות לסכם את דבריו עם מוסר השכל שרציתי להעביר: "כדי להתמודד עם אתגר חדש בהצלחה אנחנו צריכים לעשותו קודם בראש שלנו ולהכין את עצמנו מנטלית."
למה זה עובד
  1. למרות שפיזית המציג הוא זה שבא אל הקהל, מנטלית הוא מביא את הקהל אליו. בזמן הדיאלוג עם האדם הספיציפי שהוא מדבר איתו, הקהל מדבר עם המציג דרך המשתתף. כולם עונים בראש שלהם על השאלות שהפרזנטור שואל וכך הופכים לשותפים אקטיביים בדיאלוג. 
  2. הפרזנטור שובר את הדינמיקה שנוצרה עד כה: הוא עומד אי שם ומדבר והם יושבים מולו ומקשיבים. התנועה הפיזית מעירה אותם מהמצב הפסיבי ומכניסה אתם למצב של חשיבה ושיחה.
  3. כך המציג הופך מישהו אחר למרכז הפרזנטציה שלו. נותן לקהל הרגשה שהוא, הקהל, מרכז השיחה ולא המציג עצמו. 
טיפים חשובים

המפתח לטכניקה של אינטראקציה כזאת עם הקהל הוא לצפות לתשובות אפשריות של המשתתפים ולהכין תשובות מראש כדי לא לאבד שליטה על המתרחש. כלומר, גם אם המשתתף עונה 'כן' וגם אם הוא אומר 'לא', אני כבר יודעת כיצד אעשה את המעבר אל המסר שאותו אני רוצה להעביר.

עם הזמן זה יהפוך למשימה קלה יותר כי אתם תאספו תגובות שונות מהקהל ותהיו יותר מוכנים עם התשובות.

כדי שהטכניקה הזאת תצליח חשוב קודם כל לבנות מספיק אמון מצד הקהל כלפיכם. הם צריכים להיות בטוחים שכל תשובה שהם יתנו תהיה מספיק טובה ושאם אתם צוחקים זה לא נגדם. יש קו דק בין לצחוק איתם לבין לצחוק עליהם. תיזהרו לא לחצות אותו. אנשים צריכים להיות בטוחים להרים את היד ולדבר בפני אחרים. הרי הם לא באו מוכנים לכך. הם באו רק להקשיב. דיבור זאת חשיפה ואנשים צריכים להרגיש בטוח שלא יובכו בחשיפה הזאת.

זאת אומר, שלא הייתי משתמשת בטכניקה הזאת בחצי השעה הראשונה של הפרזנטציה אלא מחכה עד שאתם מרגישים שנוצר קשר כלשהו עם הקהל.

אל תכריחו אנשים לדבר. תפנו רק למי שהרים את היד והביע מוכנות. תפעילו שיקול דעת. זאת אומרת, שאם אתם מדברים על ספורט, כדאי לפנות לאדם שנראה כמישהו שמיודד עם הספורט. מדברים על הורות, אל תפנו לבחורה בת 18.

כיצד להתכונן
    1. תחשבו מה תהיה שאלת הפתיחה שבעזרתה תמפו למי אפשר לפנות (אלה שירימו יד). השאלה צריכה כמובן להוביל אתכם אל המסר שלכם.
    2. תחשבו איזה שאלה תפנו לאותו אדם אחד שתבחרו.
    3. תחשבו מה התשובות שהוא יוכל לתת.
    4. רשמו את התשובות שאתם תתנו על תגובותיו האפשריות.
    2. שיחת תחקיר

    דרך אחרת להעלות רמת האנרגיות בקבוצה, לגרום לאנשים לזכור את המסר שלכם ולשתף איתכם פעולה היא טכניקת שיחת תחקיר.

    נניח אתם רוצים לשבור את מונוטוניות ההרצאה שלכם ושואלים את המשתתפים שאלה: "איזה גורמים משפיעים על מצב הרוח של אנשים בארגון?". פחד של הרבה מציגים הוא שאנשים לא ישתפו פעולה וימשיכו לשתוק במקום לענות על השאלה. המציג יצטרך להתמודד עם השתיקה המביכה.

    הפתרון הוא להכניס אותם קודם למצב 'דיבורי' ורק אז לשאול את השאלה. תגידו: "יש לכם עכשיו 45 שניות לדבר עם השכן מימין ולמנות מקסימום גורמים שמעצבים מצב רוח של אנשים בארגון. לכל אחד יש שותף לשיחה? אז... עכשיו התחלנו 45 שניות."

    מיד רמת האנרגיות בכיתה משתנה. במקום לשבת בשקט ולהקשיב לכם אנשים מתחילים לחשוב ולדבר זה עם זו.

    אחרי שהזמן נגמר, אתם אומרים: " או.קי. תודה רבה, בואו נראה מה הספקתם למצוא עד עכשיו. מה הגורמים שמשפיעים על מצב הרוח של אנשים בארגון?"

    בנקודה הזאת, אתם תופתעו באיזו קלות אנשים יתחילו לזרוק לכם תשובות. הכל בגלל שהעברתם אותם ממצב הקשבה למצב של חשיבה ודיבור.

    אתם גם תרגישו שהרבה יותר קל לשכנע אותם במסר שלכם כי הם כבר אמרו חלק מהדברים שרציתם להזכיר. אם אתם רוצים לשכנע מישהו, תמיד עדיף לגרום לו להגיד את הדברים בעצמו מאשר להגיד לו אותם.

    3. קריאת מחשבות

    כן, כן, ראיתם נכון. הטכניקה השלישית היא לקורא את המחשבות שלהם.
    איך עושים זאת?
    אתם הופכים את הקהל לדמות בדיאלוג שאתם בונים ונותנים לדמות הזאת מילים.

    למשל:
    אני אומרת משהו כמו: "עכשיו אבקש מכולם לקום ולהחליף מקום עם מישהו שיושב בקצה השני של החדר". מיד אחרי זה אני מתקרבת לאחד האנשים בקהל שלא זז ואומרת: "אתה נראה כאילו אתה רוצה להגיד: מה עכשיו השטויות האלה לקום, להחליף מקומות. למי יש כוח?..." בדרך כלל אנשים מיד מחייכים ומתחילים לשתף פעולה.

    שימו לב, הבן אדם לא אמר בעצמו כלום. אני הכנסתי מילים לפיו. אמרתי בקול רם את מה שחלק מהם באמת חשבו באותו רגע. נתתי לגיטימציה למחשבות האלה ויצרתי קשר עם האנשים. נתתי להם להבין שאני מבינה מה קורה איתם בזמן שאני מדברת.

    הנה למשל, אפשר להגיד דברים כמו:

    "עם כל הכבוד טניה, אבל מה את מבינה מה עובר על בן אדם כאשר הוא נמצא בשיחת הערכה עם הבוס. את הרי עצמאית. אף אחד לא נותן לך ציונים".

    "באיזה רגע התחלתם להיות מעורבים רגשית בסיפור?" אז להסתכל על מישהו אחד ולהגיד במקומו: "מי אמר שהתחלתי להיות מעורבת רגשית בסיפור?". הקהל: "חחחח..."

    טיפ חשוב

    כדי שזה יעבוד אתם צריכים להגיד מה שהם חושבים.

    בשביל זה אתם צריכים:
    1. לצפות מה המשתתפים שלכם חושבים.
    2. להגיד להם מה הם חושבים
    3. אפשר להגזים בתגובה, העיקר שהכיוון יהיה נכון.
    כך תגרמו להם לצחוק, לחשוב ולשתף איתכם פעולה, ותעמיקו את הקשר איתם. למה? כי הם יבינו שאתם מבינים מה עובר עליהם באותו הרגע. "וואו, היא קוראת את המחשבות שלי!".

    בהצלחה בשיחה הבאה! רשמו כאן בהערות איך היה לכם וגם המלצותיכם מה עוד אפשר לעשות.

    LinkWithin

    Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...