דברים שלמדתי על סטיב ג'ובס מוולטר יזאקסון


תוך כדי קריאת הספר של וולטר יזקסון הבנתי שהתובנה העיקרית שלי על סטיב ג'ובס: "מסוכן. אל תנסו את זה בבית".

אל תנסו את זה בבית

האינטרנט מוצף במאמרים וספרים על סטיב ג'ובס. רובם מנסים לפצח סוד הצלחתו וללמד אותנו ליישם את זה בחיינו. אבל אם תתחילו לחקות את ג'ון לנון האם תוכלו לייסד עוד להקת ביטלס? או אם תחקו את דלאי למה, האם תהפכו לגורו רוחני של מיליוני אנשים בעולם ובעוד מספר שנים תקבלו פרס נובל?

התשובה פשוטה: לא.

אותו דבר עם סטיב ג'ובס: השילוב המיוחד של הכישרון, האינטואיציה, הטעם האסתטי, בטחון העצמי והתשוקה הובילו אותו להצלחה חסרת תקדים.

אזהרה:  אל תנסו לחקות את סטיב ג'ובס. לצערנו (או שלא) אנחנו לא סטיב ג'ובס. גם אני לא.

בדיוק בגלל זה דמותו מרתקת כל כך. הנה כמה דברים שלמדתי עליו תוך כדי קריאת הספר "סטיב ג'ובס" של וולטר יזאקסון.

הוא היה אדם מורכב על גבול בלתי נסבל

סטיב ג'ובס לא קיים אף כלל שמלמדים בספרי מנהיגות. הוא לא הקשיב לאנשים, לא חיפש הסכמה רחבה, לא  טיפח רגשות של אחרים, לא עודד אותם ע"י יצרית אווירה משפחתית ופתוחה. הוא לא היה רגיש, צנוע, מתחשב ונגיש. בדיוק ההיפך. הוא היה דיקטטור שכפה את דעותיו, התערב בפרטים הכי קטנים ולא נתן לאנשים זכות להחליט אפילו באיזה צבע צריכות להיות המכונות שמייצרות את המחשבים שלו או קירות המפעל. הוא ידע בדיוק מה ואיך הוא רוצה שהדברים ייעשו ולא היה מוכן לזוז מילימטר מהחלטותיו. כאשר אנשים באו אליו כדי להראות תוצאות העבודתם, תגובתו האהובה הייתה: "This is piece of shit". הוא לא היה נאמן לאנשים. כל מה שהיה לנגד עינייו היה המוצר והעסק. הרבה מאוד אנשים נפגעו על הדרך בגלל זה. כולל חברים קרובים ושותפיו לדרך.

אזהרה: סטיב ג'ובס היה גאון והיה לו אופי בלתי נסבל. אם יש לך אופי בלתי נסבל זה עוד לא אומר שאתה גאון. זה לא עובד בכיוון ההפוך.

דעות מוצקות 

לפני שהוא הגיע לסלוגן "תחשבו שונה" (Think Different) הסלוגן שלו היה "תחשוב" (Think). ראו תמונה בתחילת המאמר. הוא ידע בדיוק מה הוא חושב על הדברים וכיצד הוא רצה שהם ייעשו. הוא לא הקשיב לאנשים אחרים כיוון שהוא ידע בדיוק מה הוא חושב.

אינני חושבת שזה טוב לא להקשיב. אבל כאשר אתם משוכנעים  ב100% במשהו האם אתם לא מתייעצים ומקשיבים פחות? ככל שאנחנו מבינים פחות בנושא מסויים, כך אנחנו מקשיבים יותר לדעות של אחרים כי ככה אנחנו מעצבים דעות משל עצמנו. אנחנו צריכים פרשנים פוליטיים בטלוויזיה כי בלעדיהם, אנחנו לא ממש יודעים מה פירוש האירועים או המילים של פוליטיקאי זה או אחר.

סטיב ג'ובס ידע כיצד הטכנולוגיות צריכות להיראות וכיצד הוא צריך לנהל את עסק. מה, ממש ידע? כנראה שכן. עובדה: זה הצליח לו פעם אחר פעם.

אזהרה: סטיב ג'ובס ידע כיצד הוא צריך לנהל את עסקיו. זה לא אומר שאתם צריכים לנהל כמוהו. אתם צריכים למצוא כיצד אתם צריכים לנהל את העסקים/הקריירה שלכם.

פריק של שליטה

כיוון שידע לפרטי פרטים כיצד הדברים צריכים להיראות הוא התערב בהחלטות הכי קטנות. נהל ניהול מיקרו, אהב להחליט כל דבר בעצמו ודרש מאנשים לקייים את רצונו. כך, למשל, הוא רצה לשלוט גם בחווית המשתמש במחשבים שלו.  לכן, ביטל כפתורים שונים בלוח, התנגד לכמות גדולה של הכניסות לדיסקים ואף דרש שקופסת המאק שלו תוכל להיפתח רק בעזרת ברגים מיוחדים על מנת שחובבי מחשבים לא יוכלו לפתוח אותה בבית ולעשות שינויים לפי רצונם.

העריך אנשים שעמדו מולו

למרות שהוא כפה באגרסיביות את רצונו על אנשים אחרים, הוא העריך את אלה שיכלו לעמוד כנגדו. אבל רק אם הם יכלו להגן על דעתיהם בצורה הגיונית ומשכנעת. כשהיה צעיר, הצוות שלו נהג להעניק פרס לאיש צוות שעמד נגד ג'ובס הכי טוב במהלך השנה.

נקודה למחשבה: הרבה מאיתנו נוטים להימנע מעימותים כדי לא לקלקל יחסים. לעיתים קרובות זה גורם לכך שאנחנו שומרים על יחסים טובים כביכול אבל בו זמנית פוגעים בתדמית שלנו: אנחנו נראים פחות בטוחים בעצמנו, פחות נחושים ופחות מביני עניין. אומנם היחסים נשמרים אבל האם זה היחס שאתם רוצים לעצמכם?

בעל טעם אסתטי נדיר

הוא עסק באובססיביות בכל מה שקשור לצורות, צבעים ומראה. זה היה כל כך חשוב לו ששנים הוא גר בבית כמעט ללא ריהוט כיוון שלא הצליח לבחור פריטים שענו באופן מושלם לדרישותיו. הוא לא היה מוכן להתפשר על פחות ממושלם.

סטיב גובס גם האמין שהמראה החיצוני סביב האדם מחנך אותו לסטאנדרט מסוים. לכן, הוא השקיע מיליונים בעיצוב וצביעה לא רק של הקירות במפעלים והמשרדים שלו אלא גם בצביעת חלקים של המוכנות שייצרו את המחשבים.

Diana Walker: The Bigger Picture

"Piece of shit" or "Piece of art"

הוא העריץ גישה אומנותית לכל דבר. "Piece of art" הייתה המחמאה הכי גדולה שלו. הוא היה איש של אינטואיציה, הושפע המון מהבוהיזם. בצעירותו טייל 7 חודשים בהודו ואחר כך למד ען מורה זן בודהיזם.

ההתלהבותו גדולה ביותר שלו הייתה מהמפגש בין אומנות לטכנולוגיה. את השילוב הזה הוא הביא לכל לכל דבר שעשה: בין אם בהופעות בפני קהל ובין אם בהמצאות החדשות.

סטיב ג'ובס היה איש קיצוני. הכל היה אצלו מצויין או מורבן. וכך הוא היה אומר לאנשים מבלי לנסות לרכך את הרושם.

הוא אף פעם לא פעל לבד

סטיב ג'ובס העיד על עצמו שהכישרון הכי גדול שלו היה לאתר אנשים מבריקים ולארגן אותם לעבודה משותפת. כל עסק חדש שלו התחיל מזה שהוא מצא מישהו שהמציא משהו שהלהיב אותו באופן אישי. סטיב ג'ובס ידע להפוך את ההמצאה למוצר ואחר כך למכור אותו. לדעתי, אפשר להגיד שהוא היה קודם כל כל איש עסקים. אבל לעומת מנכ"לים אחרים, הוא הבין היטב מה ביוק החברות שלו ייצרו, הבין את המוצרים ואת דרך עשייתם.

כפי הנראה זה שילוב נדיר למדי: גם איש מכירות, גם איש עסקים וגם איש טכנולוגיה אם כי לא המבריק במיוחד בתחום האחרון.

נקודה למחשבה: אם נמצא שותף או שותפים לעסק , הדרך להצלחה תהיה יותר קצרה ויותר בטוחה. חשוב לזכור: אלה לא צריכים להיות אנשים שדומים לנו אלא משלימים אותנו במה שחסר לנו. כלומר, אפילו הפוכים מאיתנו.

"שדה עיוות המציאות" "Reality Distortion Field"


את המונח 'שדה עיוות המציאות' המציאו עובדי אפל כדי לתאר את מקור הכריזמה והשיכנוע של סטיב ג'ובס. כאשר הוא הציג דברים לאנשים הוא היה מעוות את המציאות ומציג אותה בצורה ששירתה את מטרותיו. במילים פשוטות הוא שיקר המון. אבל שיקר לא רק לאנשים אלא גם לעצמו. התופעה הזאת מוכרת לי היטב אצל הילדים. כאשר הם ממציאים סיפורים ומיד מתחילים להאמין בהם בעצמם. כך היה גם סטיב ג'ובס.

הוא עשה זאת במהלך כל חייו. המיוחד היה שאפילו אנשים שידעו שהמציאות אינה כפי שהוא מתאר, עדיין היו נתונים להשפעת 'שדה עיוות המציאו', הלהט ומהאנרגיות שלו. כך שבסופו של דבר הוא היה מצליח לשכנע אפילו אותם.

כלל ידוע: אם אתם רוצים לשכנע מישהו אתם חייבים להיות משוכנעים בעצמכם.

(המשך יבוא כי עד עכשיו קראתי רק כ-250 עמודים של הספר)


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...