כוחה של מילה או איך לקבל מה שאתם רוצים


 


תעשו את זה ואנשים יעשו מה שאתם רוצים מהם

הגעתי לשדה התעופה JFK בניו יורק כשעה וחצי לפני הטיסה. די מאוחר. כבר לא היה תור ומיד ניגשתי עם המזוודה לעשות צ'ק אין. הפקיד נראה עייף.

אני חוזרת מנסיעת עבודה ארוכה בארה"ב. אני כל כך עייפה שכמעט נופלת מהרגליים והדבר היחיד שאני רוצה הוא לשכב ולישון. המחשבה על 12 שעות ישיבה בטיסה לארץ, במושב קטן במחלקת התיירים הצפופה די מחרידה.  

- הטיסה מלאה?- אני שואלת את הפקיד
- כן - מקבלת ממנו תשובה קצרה

התקווה שלי לתפוס כמה מושבים ולשכב לישון נעלמת. בראשי מחשבה נוספת: "רק לא לשבת באמצע השורה, כל הזמן מקימים אותך ואין אפילו קיר להשעין עליו את הראש"

- יש מקום ליד החלון? 
אין - שוב התשובה קצרה ואני רואה שהפקיד מתחיל להתעצבן.

אני עושה עוד ניסיון להיחלץ מאימת הישיבה הדחוסה:
- יש אולי מושב עם מקום לרגליים ארוכות? יציאת חירום או משהו?- אני מחייכת אליו ומדברת בטון מתחנף.
הוא מאבד את סבלנותו ונובח אחי חזרה:
הגעת ברגע אחרון, הטיסה מלאה ואת לא יכולה להתחיל עכשיו לבחור מקומות.
האיש מתחיל לקליד משהו במחשב מאחורי הדלפק. אני מסתכלת מסביב. משמאלי ליד פקיד אחר עומדות שתי אחיות ישראליות. אני שומעת אותן פונות לפקיד שלהן. הדיאלוג שלהם כמעט זהה לשיחה שלי. הן מוסיפות שאחת מהן לא מרגישה טוב ולכן הן חייבות בלה בלה בלה... הטקטיקה שלהן היא לגרום לו לרחם עליהן. זה לא עובד גם.
פתאום אני קולטת כמה פתטי כולנו נראות. ברור שכבר עשרות ישראלים שטסים איתנו ביקשו מהפקידים העייפים את אותן הבקשות.
האיש מולי מושיט לי את כרטיס העליה למטוס. מקום באמצע שורה של 4 מושבים. אכלתי אותה... כבר אין לי מה להפסיד.
כולם באים אליך עם אותן הבקשות, אה? - אני אומרת לו עם צחקוק - אתה בטח כבר שעתיים צריך לענות אותן תשובות ולעמוד בלחץ שכולנו מפעילים עליך.
האיש מרים את הראש ומסתכל עלי בפליאה:
- כן, זה לא חוויה נעימה- הוא פתאום מסביר לי חזרה - כבר שעתיים אני צריך להגיד "לא" לכל מי שניגש אלי. לא נעים.
מבינה אותך - אני מהנהנת - בסופו של דבר אתה צריך למלא את מטוס ולהושיב את כל האנשים וכאן אתה נאלץ להתמודד עם הסיפורים שכל אחד מספר לך. זה כמו להיות בחזית המלחמה. לא פשוט.
פתאום, האיש לוקח לי מהיד את הכרטיס שכרגע נתן ובלי להגיד מילה הולך לדבר עם האישה המבוגרת בפנים. אני מחכה בשקט. לוקח לו  זמן. שניהם מסתכלים במסך שלה, מקלידים משהו. הוא חוזר כעבור כ-5 דקות. מושיט לי כרטיס אחר. שורה 27A. אני מבינה שקיבלתי חלון.
- ממש תודה רבה - אני אומרת בהתרגשות ומסתלקת לפני שהוא משנה את דעתו.
שעה מאוחר יותר , אני יושבת במטוס ליד החלון, הכיסא שלידי ריק. שאר המטוס מלא עד אפס מקום. הקברנית מורה לסגור את הדלתות ואני מבינה שאף אחד כבר לא ישב לידי. קיבלתי את השורה הפנויה היחידה בכל המטוס. אני מתרווחת על הכסאות וישנה רוב הדרך הביתה.
-----------------------------
אז מה היו מילות הקסם שהפכו את הקערה על פיה ומה גרם לאיש העייף ללכת לקראתי?

כלל מס' 1 בהשפעה על אנשים: 

אל תנסו לגרום לאנשים להבין אתכם. קודם כל אתם צריכים להבין אותם ולהביע את הבנתכם

כל אחד מאיתנו שקוע בבעיות שלו ובמצבו. אנחנו מאוד רוצים שיבינו לליבנו. הצורך שהעולם יבין אותנו ויביע הערכה ואמפתיה כלפינו בוער בנו.

מי שיכול להתנתק לרגע מההווייה הפנימית שלו ושל הצורך האישי שלו ויוכל להבין את הזולת ואת מצבו, יזכה לקבל מהזולת את מבוקשו. האדם האחר ייתן לכם את מה שאתם רוצים ממנו בתור הכרת תודה על כך שלרגע הייתם אתו במצבו הנפשי.

הרבה פעמים ראיתי איך אנשים מנסים לעורר רחמים אצל אחרים וכך לגרום להם ללכת לקראתם. זה אומנם עובד לפעמים אבל זאת דרך לא אפקטיבית. (וגם קצת משפילה) הרבה יותר חזק זה לעצור לרגע ולחשוב מה עובר על האדם השני ומה הוא מרגיש. אם תוכלו לתת לו את לבכם ולו לרגע, הוא ייתן לכם בתמורה לכך את מה שאתם רוצים ממנו.

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...